<h1>סמ"ג עשין סימן ע"ט</h1>
<h2>דף יב:</h2>
דברים הרבה אסרו חכמים במסכת ע"ז ובמקומות אחרים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי מכין אותו מכת מרדות, ואלו הן, דתניא במסכת ע"ז (י"ב ב') לא יניח אדם פיו על הסילון המקלח מים וישתה, ולא ישתה בלילה מן הנהרות ומן האגמים שמא יבלע עלוקה ואינו רואה, ולא ישתה מים מגולין שמא שתה מהן נחש וכיוצא בו מזוחלי עפר וישתה וימות, ואלו הן המשקין האסורין משום גילוי כדמסקינן בפרק שני דע"ז (ל' א'), המים והיין אפילו מזוג ואפילו התחיל להשתנות טעמו לחומץ והחלב והציר והדבש אבל כל שאר המשקין אין מקפידין על גילויין שאין בעלי ארס שותין מהן, השום שנתרסק ואבטיח שנחתך ונתגלה אסור כדאיתא בברייתא בסמוך (שם ל' ב') וכן כל כיוצא בזה, יין מבושל אין בו משום גילוי וכן יין תוסס והוא היין משעת דריכתו עד ג' ימים (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פי"א הל' ה'—ח') וכן ישנו בירושלמי דתרומות (דף מ"ג ב'). וכל המשקין האסורין משום גילוי שנתגלו בין ביום בין בלילה אסורין ואפילו היה בצד[ן] אדם ישן אין אימת ישן על הזוחלין, וכמה ישהו ויהיו אסורין, שנינו במסכת תרומות פ"ח (מ"ד) כדי שיצא הנחש ממקום קרוב ומפרש בירושלמי מתחת אוזן הכלי וישתה ויחזור לחורו, עוד שנינו במסכת תרומות (שם מ"ה) שיעור המים שיאסרו אם נתגלו כדי שיהא הסם ניכר בהם ומזיק אבל אם היו המים מרובים הרי הן מותרין בין בקרקע בין בכלים וכן הדין בשאר משקין, ומעיין המושך כל שהוא אין בו משום גילוי (ע"פ רמב"ם שם הל' י"א—י"ג) כדאיתא בירושלמי דתרומות (דף מ"ד א'). עוד תניא בפ"ב דע"ז (ל' ב') חבית שנתגלה אע"פ ששתו ממנה תשעה ולא מתו לא ישתה עשירי מעשה היה ואמרו ששתה עשירי ומת מפני שארס של נחש שוקע למטה ויש חמת זוחלי עפר שעולה וצף למעלה ויש שהוא נתלה באמצע המשקה [ו]לפיכך הכל אסור ואפילו סננו במסננת, וכן אבטיח שנתגלה אע"פ שאכלו ממנה תשעה ולא מתו לא יאכל עשירי (ע"פ רמב"ם שם הי"ד). מים שנתגלו לא ישפכם לרשות הרבים ולא יכבס בהם את הבגד (ירושלמי שם דף מ"ג א') ולא ירבץ בהן [את] הבית ולא יגבל בהם את הטיט ולא ירחץ בהם פניו ידיו ורגליו ולא ישקה בהם את הבהמה אלא לחתול בלבד (ע"פ רמב"ם שם הט"ו ע"ש). ועכשיו באלו מלכיות אין אנו נזהרים מגילוי לפי שאין חמת זוחלי עפר מצוי כלל באלו המלכיות (ע"פ ע"ז ל"ה א' תד"ה חדא). בהמה חיה ועוף שנמצאו חתוכי רגלים אעפ"י שהם מותרים משום טריפה הרי אלו אסורין משום סכנה שמא אחד מזוחלי עפר נשכו עד שיבדקו, כיצד בודקין אותו צולין אותו בתנור אם לא נחתך הבשר ולא נשתנה משאר צלי הרי אלו מותרין (ע"פ רמב"ם שם פי"ב ה"א) כדאיתא במסכת חולין בפרק אלו טריפות (נ"ט א'). וכן, שנינו במסכת תרומות (פ"ח מ"ו), ניקורי ענבים ותאנים ושאר פירות שנמצאו נשוכים אסורים משום שמא נשכן נחש או כיוצא בו, ואפילו ראה צפור או עכבר יושב ומנקר הרי אלו אסורין שמא במקום נקב נקב (ע"פ רמב"ם שם ה"ב ע"ש) כדתניא פ"ק דחולין (ט' א'). ותאנה או ענב שניטלו עוקץ שלהם אין בהם משום גילוי כדאיתא בפ"ב דע"ז (ל' ב'), לפיכך אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש, תאנה נקורה שיבשה ותמרה נקורה שיבשה שתיהן מותרות (ע"פ רמב"ם שם ה"ג) כדאיתא בירושלמי דתרומות (דף מ"ב א').
גרסינן בירושלמי דע"ז (דף י"ב א') אסור למיתן פיסתא תחותי בי שיחיא, ויש לפרש חתיכה של בשר או לחם מפני הזיעה (כ"ה בהשגת הראב"ד רוצח ושמ"נ פי"ב ה"ה). ורבינו משה פירש (שם) לא יתן אדם פס ידו תחת שחיו שמא נגע בידו במצורע או בסם רע שהידים עסקניות. עוד שם בירושלמי אסור לאדם ליתן מעות או דינרים לתוך פיו שמא יש עליהם רוק יבש של מוכה שחין או מצורעין או זיעות שכל זיעות [ה]אדם סם המות חוץ מזיעת הפנים (רמב"ם שם ה"ד). ולא יתן התבשיל תחת המטה אע"פ שעוסק בסעודה שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו (שם ה"ה). גרסינן בפרק השואל (שבת קנ"א ב') כל הישן בבית יחידי אוחזתו לילית.
<h2>דף כה:</h2>
ואסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או לעמוד במקום סכנה (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פי"ב ה"ו). ואסור להתייחד עם הגוים מפני שהם חשודים על שפיכות דמים ותניא במסכת ע"ז (כ"ה ב') לא יתלוה עמהם בדרך, פגע [ב]גוי בדרך מחזירו לימינו היו עולין במעלה או היו יורדין בירידה לא יהיה ישראל למטה וגוי למעלה אלא ישראל למעלה וגוי למטה שמא יפיל עליו דבר להמיתו ולא ישוח לפניו שמא ירוץ [את] גולגלתו, שאלו לאן אתה הולך ירחיב לו הדרך כדרך שהרחיב יעקב לעשו שנאמר עד אשר אבא אל אדוני שעירה (רמב"ם שם הל' ז'—ח' ע"ש). גרסינן בפ"ק דיומא (כ"א א') היוצא קודם קרות הגבר דמו בראשו רבי יאשיה אומר עד שישנה ויש אומרים עד שישלש ובאיזה תרנגול אמרו בתרנגול בינוני. עוד אמרו במסכת ע"ז אסור להתרפאות מן הגוי אלא במכה שבחוץ שאין בו סכנה וכל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן, ומותר לשאול לרופא גוי ויאמר לו דבר פלוני או עשב פלוני יפה לכך וכך תעשה אבל לא יקח ממנו, ואסור להסתפר מהם בייחוד שמא יהרגנו (ע"פ רמב"ם שם הל' ט'—י"א). והזכרתי מדברים אלו בהלכות ע"ז בספר מצות לא תעשה (סוף ל"ת מ"ה).
<h2>דף ל.</h2>
דברים הרבה אסרו חכמים במסכת ע"ז ובמקומות אחרים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי מכין אותו מכת מרדות, ואלו הן, דתניא במסכת ע"ז (י"ב ב') לא יניח אדם פיו על הסילון המקלח מים וישתה, ולא ישתה בלילה מן הנהרות ומן האגמים שמא יבלע עלוקה ואינו רואה, ולא ישתה מים מגולין שמא שתה מהן נחש וכיוצא בו מזוחלי עפר וישתה וימות, ואלו הן המשקין האסורין משום גילוי כדמסקינן בפרק שני דע"ז (ל' א'), המים והיין אפילו מזוג ואפילו התחיל להשתנות טעמו לחומץ והחלב והציר והדבש אבל כל שאר המשקין אין מקפידין על גילויין שאין בעלי ארס שותין מהן, השום שנתרסק ואבטיח שנחתך ונתגלה אסור כדאיתא בברייתא בסמוך (שם ל' ב') וכן כל כיוצא בזה, יין מבושל אין בו משום גילוי וכן יין תוסס והוא היין משעת דריכתו עד ג' ימים (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פי"א הל' ה'—ח') וכן ישנו בירושלמי דתרומות (דף מ"ג ב'). וכל המשקין האסורין משום גילוי שנתגלו בין ביום בין בלילה אסורין ואפילו היה בצד[ן] אדם ישן אין אימת ישן על הזוחלין, וכמה ישהו ויהיו אסורין, שנינו במסכת תרומות פ"ח (מ"ד) כדי שיצא הנחש ממקום קרוב ומפרש בירושלמי מתחת אוזן הכלי וישתה ויחזור לחורו, עוד שנינו במסכת תרומות (שם מ"ה) שיעור המים שיאסרו אם נתגלו כדי שיהא הסם ניכר בהם ומזיק אבל אם היו המים מרובים הרי הן מותרין בין בקרקע בין בכלים וכן הדין בשאר משקין, ומעיין המושך כל שהוא אין בו משום גילוי (ע"פ רמב"ם שם הל' י"א—י"ג) כדאיתא בירושלמי דתרומות (דף מ"ד א'). עוד תניא בפ"ב דע"ז (ל' ב') חבית שנתגלה אע"פ ששתו ממנה תשעה ולא מתו לא ישתה עשירי מעשה היה ואמרו ששתה עשירי ומת מפני שארס של נחש שוקע למטה ויש חמת זוחלי עפר שעולה וצף למעלה ויש שהוא נתלה באמצע המשקה [ו]לפיכך הכל אסור ואפילו סננו במסננת, וכן אבטיח שנתגלה אע"פ שאכלו ממנה תשעה ולא מתו לא יאכל עשירי (ע"פ רמב"ם שם הי"ד). מים שנתגלו לא ישפכם לרשות הרבים ולא יכבס בהם את הבגד (ירושלמי שם דף מ"ג א') ולא ירבץ בהן [את] הבית ולא יגבל בהם את הטיט ולא ירחץ בהם פניו ידיו ורגליו ולא ישקה בהם את הבהמה אלא לחתול בלבד (ע"פ רמב"ם שם הט"ו ע"ש). ועכשיו באלו מלכיות אין אנו נזהרים מגילוי לפי שאין חמת זוחלי עפר מצוי כלל באלו המלכיות (ע"פ ע"ז ל"ה א' תד"ה חדא). בהמה חיה ועוף שנמצאו חתוכי רגלים אעפ"י שהם מותרים משום טריפה הרי אלו אסורין משום סכנה שמא אחד מזוחלי עפר נשכו עד שיבדקו, כיצד בודקין אותו צולין אותו בתנור אם לא נחתך הבשר ולא נשתנה משאר צלי הרי אלו מותרין (ע"פ רמב"ם שם פי"ב ה"א) כדאיתא במסכת חולין בפרק אלו טריפות (נ"ט א'). וכן, שנינו במסכת תרומות (פ"ח מ"ו), ניקורי ענבים ותאנים ושאר פירות שנמצאו נשוכים אסורים משום שמא נשכן נחש או כיוצא בו, ואפילו ראה צפור או עכבר יושב ומנקר הרי אלו אסורין שמא במקום נקב נקב (ע"פ רמב"ם שם ה"ב ע"ש) כדתניא פ"ק דחולין (ט' א'). ותאנה או ענב שניטלו עוקץ שלהם אין בהם משום גילוי כדאיתא בפ"ב דע"ז (ל' ב'), לפיכך אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש, תאנה נקורה שיבשה ותמרה נקורה שיבשה שתיהן מותרות (ע"פ רמב"ם שם ה"ג) כדאיתא בירושלמי דתרומות (דף מ"ב א').
